לְאַט לְאַט
הַכֹּל בִּזְמַנּוֹ
עַד יָבוֹא שֶׁקֶט
וְיָנוּחַ בִּמְקוֹמוֹ
במרץ 20' במהלך הסגר הידוע כ"סגר הראשון", סגרתי את הסטודיו בפני כל תלמידי כאחד ולפתע כל החלל המדהים והעצום הזה התפנה לרשותי הבלעדית, כמו גם זמן יקר מפז, מרווח וללא הפרעה שלא היה לי כמותו מאז נפתח הסטודיו. מתלבטת מה לעשות נזכרתי ששמרתי גליונות נייר גדולים לאקוורל, שקניתי אי אז בשנות ה 90' כשלמדתי בניו יורק ומעולם לא ניסיתי אותם. לקחתי אחד כזה ויצאתי אל מרחבי החצר האחורית שלי, אל מובלעת ג'ונגל נסתרת בסבך הצמחיה, מיקמתי שולחן וכסא והוצאתי את כל צבעי המים והציוד שאגרתי עד כה.
אני מציירת ציור בוטני כבר כשש שנים. עשרות של צמחים עברו על פניי באינטימיות הסטודיו, מבודדים מסביבתם הטבעית ומונחים לפני על השולחן הסטרילי לבחינה, התבוננות והתעמקות.
ואילו כאן - פראות של הטבע ותנאי שדה. שמש ישירה או גשם (בכל זאת מרץ), צללים מרקדים על הדף ומשגעים את העין, רוחות המעיפות עלים ואבק ויצורים ידודותיים יותר (חיפושיות, ציפורים וחתולים) או פחות (יתושים, ברחושים וזבובים ושכן פנסיונר חובב כיסוח) מטרידים תדיר.
בקיצור, שמח. הרגשתי חוקרת טבע אמיתית!!
הצמח אותו בחרתי לצייר, ניראה בתקופה זו של השנה כמו אחיו העדין יותר של המוטנט אודרי 2 מ"חנות קטנה ומטריפה". עליו כבר מתחילים לכמוש ולקמול ואילו הפרחים פוערים פה ומפתים את חרקי האביב לבוא ולטבוע בתוכם. מסביבו, צמחיה סבוכה ועזה על האדמה הטחובה המכוסה צמח זוחל וזוהרת בקרני שמש החודרות מסבך העץ שממעל, באין סוף גוונים של סגולים וירוקים, צהובים ואדמדמים.
את היופי אין לתאר במילים. טובעת וצוללת לתוכו.
מתחילה לרשום. לעפרון חיים משלו, מחפש וחושף את הסדר והתנועה הפנימית המתחוללת בתוך כל התוהו לכאורה הזה שלפני. אני כולי במלאכת פענוח, בילוש, התוויה ומחיקה, יחסים בין גדלים וצורות, קרוב ורחוק, יש ואין, יש מאין נוצר לפני. זה מרתק אותי, מאיר אותי לעוד מקום חדש של גילוי הנסתר ואני פשוט עובדת
ברצף ובהפסקות מכסה בניילון היטב היטב את העבודה, את החומרים והכלים וחוזרת מהופנטת ומתחילה לשטוף את הנייר במים ולהכניס את הכחולים ולאט לאט לבנות מפה צבעונית שאינה ממלאת את הקו אלא מפזזת עליו, לצידיו, מתוכו החוצה ופנימה. תוך כדי אני מבינה שהנייר הזה הוא לא מה שציפיתי. המים נספגים מהר מדי ולא מאפשרים לצבעים לשקוע לאט, או אולי התרגלתי בינתיים לניירות האיכותיים יותר, שאפשר להניח עליהם אוקיינוס והוא יצוף בו בחדווה ובלי גל אחד על פניו. אני משנה כיוון ומבינה שהנייר כאן מוביל לעבודת צבע יבשה "ודלה" יותר ובעצם זה די מסתדר לי עם הצמח הזה ועליו היבשים למחצה, מצב פוסט אביבי שכבר חוזה את הקיץ. אני מחליטה להשאיר שטחים "לא מטופלים" ואת הרישום גלוי.
הציור הזה הוא עבודת הסבך הראשונה שעשיתי, שפתח בלי כוונה סדרה של עשר עבודות אשר צויירו מהסגר ההוא ועד האחרון ומאז כבר לא, אין את אותו רצף של התפנות מציאותית ונפשית כניראה. כל עבודה התמקדה במשהו אחר שמשך את לבי בנושא הסבך, בהתמודדות עם מורכבות ומציאת הסדר, התנועה, היופי בהשתנות הבלתי פוסקת של הטבע והחיים. מסגר לסגר הבשלתי ופיתחתי את השפה הויזואלית ואת יכולות ההתבוננות והטכניות הדרושות לציורים בסדר גודל כזה.
"מתוך הסבך" / #1
עפרון וצבעי מים על נייר
49.9x64.7
זרעי ועלי העץ "מכנף נאה", נושרים וממלאים את חצרי מדי סתיו ולאורך עונת החורף.
זוהי חצר פנימית מרוצפת לבנים עתיקות ומקשרת בין הסטודיו לביתי. המראה הוא מאוד דינמי וחי וקצת "ארופאי" בתחושתו. עלי העץ הנושרים הם בשלל גוונים וצורות. הזרעים בעלי הכנף דומים לציפורים, שבריריות ועדינות למראה, מאווששות ומתפצחות תחת רגליי הפוסעות עליהם. בכל רגע נתון יש "תמונת רצפה" שונה, לכן בחרתי "לחקות" את הסביבה הזו, בסטודיו המוגן והאינטימי ולא ישירות בחוץ ולצייר על רקע הנייר הלבן באופן הקלאסי לציורים בוטניים.
אספתי מהחצר מלוא הסל ופיזרתי על הנייר רנדומלית וכמעט בלי ״לביים״. התחלתי לצייר פריטים בודדים, כמו בציור בוטני קלאסי, לומדת אחד אחד לתרגם, להעביר מימד. כל פעם הזזתי וחשפתי נייר, את אלה שציירתי השבתי לחצר. לאט לאט התהוותה הערימה המצויירת על הנייר.
זה היה תהליך מרתק ביותר עבורי, שבו התוצאה הסופית אינה מתוכננת מראש והקומפוזיציה המצטברת אינה ידועה ויכולה לקבל כל רגע תפנית לכיוון אחר, בדיוק כמו במציאות והשלם גדול מסך חלקיו.
"מתוך הסבך" / #9
עפרון וצבעי מים על נייר
55.6x75.9 ס״מ
העבודה על הסדרה הזו הביאה לי גם הרבה שקט נפשי בתקופה מורכבת וחדשה. נסגרתי בבית, אך נפתחתי אל הטבע ואל החיים. לכן בחרתי לקרוא לסדרה "מתוך הסבך", כאמירה המדגישה את הכיוון החוצה, את האפשרות והבחירה לצאת מתוך הסבך הפנימי אל המציאות המטיבה תמיד, גם עם קשה ומאתגרת לפעמים ולבחור לראות את התקוה להתרת כל סבך, סבוך ככל אשר יהיה.
שחר, ינואר 2022.