מסע וגלגול של רעיון וביצוע — דיאלוג בין ציירת בוטנית ל AI
- Shachar Katz
- 28 במרץ
- זמן קריאה 2 דקות
הכול התחיל מציורים שציירתי, של פריחה אביבית: פרג, פרג קליפורני, לבנדר, תורמוס, סביונים, צמחים מקומיים וצמחי גינה – כולם נרשמו בקווים עדינים וצבעי מים על דף.
רציתי להפיח בו חיים — למקם אותו בתוך סצנה חיצונית, כמו מבעד לעיניי בזמן שציירתי אותו. וכאן התחיל הדיאלוג בינינו.
סצנה ראשונה: מחברת פתוחה בטבע
ביקשתי שתיקח אותי לשם – חזרה לרגע שבו ישבתי וציירתי. תמונה שצולמה באור טבעי בגינה הפכה לרגע ראשון של סיפור. אני יושבת על כיסא, מחזיקה מחברת, ומתבוננת בפרחים. הרקע פורח, אור רך נוגע בצמחים.
סצנה שנייה: איור בצבעי מים
מכאן, הפכת את הצילום לאיור. בצבעי מים עדינים, בסגנון נאיבי, הציור החדש היה רך יותר, עם אווירה חולמנית.
הוספנו פרטים קטנים – משקפיים, כיסא עץ, פרח מוגדל. בהמשך, שילבת לצידנו פרג מוגדל, ממש כמו בלוחות בוטניים של פעם.
סצנה שלישית: שילוב טקסטים כמו יומן טבע
בשלב הזה ביקשתי טקסטים – הסברים בכתב יד, כמו בעט נובע. קיבלתי כותרת וסיפורון קטן בעיצוב נוסטלגי ועדין, ממש כמו דף מתוך פנקס שדה של חוקר צמחים.
סצנה רביעית: התקרבות למציאות וגרסאות היסטוריות
משם עברנו לגרסאות מצולמות יותר – כאילו זו ממש תמונה שצולמה בטבע. ואז ביקשתי גרסה תקופתית – לבוש של המאה ה־18, סגנון ציורי כמו של מונה, מבט מהגב, מבע פיוטי ואינטימי.
סצנה חמישית: שילוב באובייקט ממשי
יצרת תמונות של המחברת עצמה, מונחת על דשא, כאילו מישהו הרגע הניח אותה על הקרקע. פתוחה לרווחה, מלאה ברישום — תחושת תיעוד שקט של תהליך, של חוויה.
סצנה שישית: המחברת בידיים, והציור שלי בפנים
בסצנה האחרונה ביקשתי לשלב את הציור המקורי שלי בדיוק כמו שהוא, בלי לשנות קו, בלי לגעת. המחברת נפתחה, היד אוחזת במכחול, ואני — כאילו מציירת את הרגע בעצמי.
וכך נרקם סיפור שלם מציור אחד.
מבט פנימי שיצא החוצה — וחזר שוב פנימה.
***
הערת המחברת:
את הצילומים יצר ה ChatGPT בהנחייתי.
כשסיים, ביקשתי שיכתוב את סיפור התהליך - והריהו לפניכם מילה במילה.
האמת, אני נדהמת משיתוף הפעולה הזה.
אני מרגישה שהמכונה מהדהדת אותי ואת רצונותיי באופן שמאפשר לי גם תוצאות מפתיעות וגם חידוד של מחשבות וחקירות.
טוב או רע? מועיל או מזיק?
ימים יגידו… לא לי לפסוק בדבר.
Comments