כל העולם פועם

הרבה מחשבות באות והולכות היום.

מחשבה יפה היא: העולם. הטבע. הצמחים. בעלי חיים. הנהרות. היערות. האבנים. המינרלים. מחשבה יפה היא המעשים הטובים: הדדיות. האכפת שצומח מכל שבר. וכאב לעיתים. מחשבה יפה היא המעגל. הספירלה. הקו. הכתם. הצבעים כולם. כולם חשובים. אם אדום וצהוב וכחול ישארו בבדידותם הגאה ולא התערבבו זה בזה, ייעלמו כל הגוונים. כל מה שעושה את העולם יפה ומעניין ומשתנה. גם השחור מעמיק חיות האור והצבע. ולבן-שמכיל את הכל! כמה יפה הוא באין סוף אפשרויות גווניו כשהוא מתפצל לקשת בכל צבע נגלה והאור שוטף.

‏עץ הסיסם בחצר: תנועה בצבעי מים

ביום כזה יש שקט שאין באף יום אחר, קולות הטבע נשמעים ביתר שאת. האדם נבלע, שוקט, על כל מהומתו הבלתי נלאית. רחש רוח עוברת בעץ הסיסם וממנו אל השקד, אל הדולב, אל הזית, אל הברוש, אל הינבוט, אל האזדרכת, ממשיך הלאה - לחצרות אחרות, לעצים אחרים, כמו משפט שמתחיל ממשיך וממשיך בכל עץ ועליו ורחשיו, מספר אותו בדרכו השונה.

כובע הנזיר ולבנין הכרוב. רישום בעיפרון. פרפרי פורצלן.

ציפורים גם הן מוסיפות לסילסולים ואהבות ומריבות ופיטפוט סרק בכל שתמיד הן אומרות. ואנו? אולי מבינים את חלקן, כי האדם, לעוף תמיד רצה וגם קצת מצליח, אבל לא כבעל-כנף שהאויר עבורו הוא המשכו של העץ, המשכם של האדמה והר, הבית, הגג, נחל, הים ואל-עד ארצות רחוקות. וכך מרפא הטבע את ברואיו. הטבע, שתמיד היה ויהיה מילתו של אלוהים, נשימתו, נשיפתו הטובה. טובה לכלל ולכן גם לכל פרט פרט בו, שהרי באנו לכאן ללמוד לאהוב את אלוהים ואת ברכתו לנו, ברכת העולם, ברכת החיים.

‏תפרחות מרצדות: סוככים בצלים.

עכשיו, הגיעה אדוה ראשונה מאותה אבן קטנה. אחריה שנייה, שלישית והאינסופית, שממשיכה ממשיכה, נתקלת בקיר ההווה ושבה אל המקור, חוזר חלילה לעולם ועד ולנצח נצחים, גם שהבשר כלה גם כשהנפש נמוגה ונשארת רק העדות הזו, או אחרת, או כלל לא, ממשיכות האדוות שאנו עושים את דרכן, כבר בלעדינו וכך נע העולם וחי בנשימותיו שהן נשימות כל הברואים והדברים כולם, בני אנוש, בעלי הכנף והולכי הארבע, הזוחלים והחופרים במעמקי האדמה, שוכני המים המתוקים והמלוחים , יצורי הצומחים מהשורש של מרומי הרקיע, ההרים, הסלעים, העצים, צמחי השדה, אזובי הקיר.

זר קייצי מלפף. צבעי מים ועפרון.

כל העולם פועם באינסוף פעימות ולכל מעשה ודיבור וכוונה יש הד הנישא קדימה, הבה מלפנים, המתפשט בעוד ועוד מעגלים וספירלות ומיתרים ורסיסים, מולקולות ואטומים, חלקיקי אור וקול, צללים וצלילים, היוצרים מוסיקה אינסופית, דלה אוזננו מלשמוע, אך יש - כשיש - לב להרגיש, לשמוע, לרצות לבחור, להצטרף לצליל אהבה אלוהי ולהתאחד עימו, זוהי אימו.

להיות החלקיק שאנו במארג הכל.