על יצירה / ענף אקליפטוס

{הוראות פנימיות החוזרות בכל פעם}

ראשית כל - אמונה.

שהכל יגיע בזמנו. שהשלם כבר מצוי אי-שם ומחכה להיוולד. שתהליך הלידה הוא מורכב, לא-צפוי, בלתי ידוע מראש. לסמוך על איך שהדברים קורים תמיד בדרכם.

אם כך- לשחרר את השליטה.

אבל...

גם להכיל, לעצור, לא להיות שאננה, נטולת עיניין. להתעניין כל הזמן במקור שממנו מגיעה ההשראה במציאות (במקרה זה: ענף האקליפטוס). על מה שמלכתחילה משך לצייר יש להמשיך להוביל (תנועה, זרימה, צבעוניות, העמדה?) ובעיקר - המהות (עדינה, קוצנית, סגורה, פתוחה?) בלי לחוות דיעה, רק לחקור, להסכים לגלות ולהכיר.

לגלות תמיד מחדש את המדיום שדרכו עובדים, שמאפשר כל זאת ואת הכלים. לא לומר: אני כבר יודעת. והכי חשוב- לא להפסיק להעריך את הפלא הזה שנקרא הגשמה בחומר, שניתן בעזרתו להעביר הלאה ולהנפיש רוח, רגש, הוויה...

ללכת צעד צעד. בסקרנות. בסבלנות. בשקט.

ושוב - באמונה. שהכל יתגלה ויתהווה בדרכו הוא. להתאפק מלנסות להוביל לתוצאה רצויה. זה מכשול גדול בכל רגע ושלב ורצוי להרגיש מתי להניח לעבודה עד ששוב תהיה רעננה בעיני, כמו הדף הלבן והריק שהיתה בהתחלה.

כי הרצוי אינו גלוי והרצון נסתר עד שלא מתהווה ונוצר ונזקקת הדרך כולה.

לזכור: אין קיצורי דרך- לא בחיים ואף לא ביצירה.

שחר

12.6.2020