מחשבות על ציורי סבך

לפעמים ותוך כדי תהליך היצירה, מגיעות ההבנות.

הבנה אחת שהגיעה היא, שאינני מסוגלת ״לפרום סבך״ כשאני מתחילה מהמקרו. אני זקוקה לפרט, למשהו שימשוך אותי להתחיל ממנו. משהו שמושך את העין והנפש ותוך כדי התעמקות בו - את הרגש.

כשאני מתחילה מהסבך עצמו, אני נותרת בתוכו. אני לא מבינה מה הולך שם וככל שאני מנסה להתיר אותו על ידי תאורו באמצעי הציור השונים, אני רק מסתבכת יותר.

זו מסקנה מאוד משמחת עבורי, כיוון שהיא הופכת משהו שהיה חבוי לגלוי, חושפת פן באשיות, בצורך האישי, אך גם שופכת אור על הצד הלא פרטני של כל מי שיוצר מהתבוננות והוא, ליצור קשר עם הרגש שנוצר ביני לבין מושא הציור ודרכו להגיע ללב הדבר, ללבי שלי וגם ללב הצופה.


בתמונות: כך זה קורה.


(סדרת ׳מתוך הסבך׳ נמצאת בהתהוות מתמדת בשנה האחרונה).


64 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול