בעודי קוראת בעיניין עצום את הטקסט המלווה את הספר הנפלא ״שירת העשבים / ציורי שמואל חרובי לאוצר צמחי ארץ ישראל״, עולות בי מחשבות לגבי גישתי המסויימת לציורי הצומח, אותם אני מציירת כבר שלוש שנים.
הספר סוקר בין היתר את התפתחות הציור הבוטני בתרבות המערבית. בראשית דרכה היתה הגישה המערבית קרובה יותר להתפעמות הדתית מהבריאה ומיפעתה. גם הצורך לתאר את עולם הצומח כמו הצורך לחשוף לגלות את מנגנוני הטבע בכל התפתחות המדע, נשענו על סקרנות אנושית שמתוך יראה אלוהית. עם עידן התפתחות המודרניזציה ו״האלהת״ המדע כהישג אנושי, התרחקה אמנות הציור הבוטני, כמו גם הציור כולו אולי, מאותה התפעמות רוחנית ונותרה תאור מדעי קר ועקר או עיניין אמנותי מנותק מהקשרו המקורי. היו גם יוצאי ויוצאות דופן- חרובי הוא אחד מהם. בציורי הצמחים המרגשים שלו, יש אהבת הטבע כמכלול בריאה, כבוד עליון אליו וצניעות מולו, אהבת הצומח בארץ ישראל וחיבור למסורות הקדומות ומאידך חרות אמנותית החורגת מדקדקנות מדעית אופיינית.
דוגמא יפה נוספת לציורי צמחים הבאים לזכך את יפי הטבע וחורגים התאור בוטני נטו, ניתן למצוא בתרבות המזרחית הקדומה, בציורים ובהדפסים הסיניים והיפנים, אם כי גישתם כללית יותר ולא באה להתמקד באובייקט החומרי, אלא להעביר את ״רוחו״ אל הדף.
במסגרת שיטוטי והעמקת הידע במסורת הציור הבוטני אז והיום, נוכחת אני יותר ויותר, בהתרחקות מאותה צניעות ועדינות נפש. אומנם יש כיום גל מתעצם של התחיות תחום הציור הבוטני, גל מבורך יש לומר, של העמקת הידע ופיתוח היכולות, עם זאת נעלמה אותה ליריות, דקיקות ואהבת הבריאה, המרגשות אותי עד דמעות בעבודות הקדומות, המערביות והמזרחיות כאחד.
יש כיום לא מעט ציירים המציירים ציורים מדהימים ומתקדמים מאוד ביכולתם הטכנית והירידה לפרטי פרטים, אבל מבחינת הרגש משאירים אותי שוות-נפש, כיוון שמרוב פרטים לא רואים את המהות. מרוב התעסקות בטכניקה הכל ניראה קפוא ולא טבעי. מרוב התפעלות עצמית והאדרת המיומנות, נעלם הצורך לתפוס את דקיקות הפלא הגלום בעולמנו, ההתפעמות מגאונות הבריאה.
בדרכי שלי כיוצרת, אני פוסעת בעמק, שטה בנהר.
משני צדדי- גדות. לפעמים קרבה לגדה זו, לפעמים לאחרת...
בגדה המערבית- שנים של מסורת ושל חקירה, של מיומנות מצטברת, של התבוננות החוצה והתעמקות בפרטים. רצון להבין את נפלאות הבריאה דרך גילוייה המחודש ביצירה.
בגדה המזרחית- התפעמות לירית, הצורך לזכך, לא להגיש הכל לעוס ומוכן, הפשטה, רמזים, להשאיר מקום לנפש להצטרף, לתת מקום לטעויות, לגמגום...
בתווך- תהליך היצירה. כל פעם. שוב ושוב. במים, בזרימה, בצבע, בכתם, בקו, בתנועה, באקראיות, בשליטה, בהכלה, בהתפרקות, סביב אבני נגף, בצלילה מתחתם , בציפה מעליהם, בהשתנות מתמדת... בחיות של חיים.
Comentarios