כקרמיקאית אני יכולה להעיד, שאין קל ופשוט מלקטוף ולהטביע בחימר הרך עלים ופרחים חיים ולהשאיר את חותמם לעד בחומר הקרמי השרוף. תהליך זה של הטבעתם מאוד פשוט, נגיש ומספק וגם התוצאה הסופית תמיד מרנינת עין ולב. יצירות רבות עשיתי, נעשו ונעשים בשיטה זו.
אך אין קשר בין מעשה הטבעת הצומח, ליצירתה יש מאין בחומר חדש.
יצירה כזו אינה פעולת העתקה או שעתוק של הצורה לבדה דרך מראית העין ואינה גם נסיון לחקות או לדמות חומר אורגני צומח בחומר אחר דומם, אלא דווקא להפך: היא תהליך של שחרור פנימי מהצורך לשכפל ותולדה של פיתוח יכולות של התבוננות החוצה ורגישות פנימית וחושית. למעשה זהו סוג של תיווך חופשי בין הרוח לנפש, בין העין ליד, בין היד לחומר, בין החומר לרוח וחוזר חלילה.
הפורצלן, בשונה מצבעי מים ומתהליך של יצירת ציור, הוא חומר בעל גוף ונפח, גמישות וקשיות ומשתנה מאוד בכל רגע נתון. במובן זה הוא "דומה" יותר לחומר החי האורגני, הנתון לשינוי כל רגע.
היכולת הנרכשת מיצירה ליצירה, ליצור בקצות אצבעותיי את דקיקות עלה הכותרת, את זקיפות הגבעול, את פריכות הזרד, ואת תנועת הצמיחה בחומר הזה, מביאה אותי יותר ויותר לכבוד ובעיקר להערכה ולהשתאות, מול הטבע ומלאכת המחשבת של יצירתו.
בעשייה מסוג זה, כל נגיעה בחומר הרך היא משמעותית ומובילה לתוצאה שונה.
בדומה ליצירה בצבעי המים, המפתח הוא שחרור הצורך לשלוט בחומר ולהוביל אותו, ובניגוד למה שלימדו אותנו, שהשליטה בחומר היא מתכון להצלחה, דווקא לתת לו להוביל וללכת אחריו מתוך התמסרות אליו, כזו שבאה מתוך הכרות עמוקה, מתוך סבלנות לתכונותיו, מתוך חיבה, צניעות וקירבה, מביאה אותו לשקף את כל אלה מתוכו בחיות ובאותה רעננות, שהצומח מעורר ומחבר אותנו להרגיש.
אני מגיבה אליו. החומר מגיב אלי בחזרה וכך אני יודעת אם אני בכיוון הנכון, אם אני שלמה, זורמת, נוכחת. אם אני אני הוא ראי לנסתר בתוכי, הוא חומר כיד היוצר. מגיב לגופי, למיומנות של ידיעת האצבעות את מלאכתן, לנפשי, להתכוונות של שקט של עשיה ולרוחי, להנאה המלאה שאני חשה תוך כדי, לשמחה להיות חלק ממשהו גדול יותר, להיות החלק שאני.
..............
כך זה מתרחש בפועל:
Comments